<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רמ"ד</h1>
<h2>דף סה:</h2>
אמרת כי עמד תלמיד והורה דעכשיו יש לנו דם טוהר. ועוד הורה שהבועל את הבתולה מותרת כל שבעת ימי המשתה ואפילו דם שותת ויורד ואינה צריכה ספירת שבעה ולא טבילה. וכן מעוברת ומנקת כל דם שתראה הוי דם טוהר, ובין שתפיל ובין שלא תפיל דם טוהר הוא, ואינה צריכה לא ספירה ולא טבילה. ועוד הורה כי מה שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש אינה הלכה פוסקה. תשובה בתלמיד ארצכם ראיתי שערוריה, מחתה אש בחיקו תלהטהו אש שלהבת יה, וכל דבריו מלאים מומים, ושמלתו מגוללה בדמים, איש איש מבית ישראל הגר ביניהם עד ארץ ישפילם, יגיעם עפר כי מרים הם, ואיני רואה בכל דבריו דבר ראוי להשיב עליו, ודברים שאפילו תינוקות של בית רבן לא יטעו בהם, ואין מביאין ראיה מן השוטים, אלא אחר שאתה שואלני אי אפשר להוציאך חלק. המפלת ולד מת הרי היא כיולדת, אם זכר תשב לזכר אם נקבה תשב לנקבה, והיולדת מקרא מלא דבר הכתוב [ויקרא י"ב] שהיא כנדה שבעה לזכר ושבועים לנקבה, ושנינו בפרק המפלת [כ"ד ע"ב] במפלת שפיר מרוקם תשב לזכר ולנקבה, ועוד שנינו [ל' ע"א] המפלת ליום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה. ומעוברת ומניקה, שנינו פ"ק דנדה [ז' ע"ב] מעוברת ומניקה שעברו עליה [שלוש עונות] וראתה דיה שעתה, ובמה אמרו דיה שעתה, כלומר שאינה מטמאה טהרות למפרע מעת לעת ומפקידה לפקידה, בראיה הראשונה אבל בשניה [מטמאה] מעת לעת ומפקידה לפקידה. ונושא את הבתולה, אפילו למשנה פרק תינוקת אין בכלן שבעת ימי המשתה כדברי זה, שהרי שנינו בפרק תינוקת [ס"ד ע"ב] תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת בש"א נותנין לה ארבעה לילות, ובה"א עד שתחיה את המכה הגיע זמנה לראות ונשאת בש"א נותנין לה לילה הראשון ובה"א עד מוצאי שבת ארבעה לילות ראתה ועודה בבית אביה בש"א בועל בעילת מצוה ובה"א כל הלילה שלה, הנה שאף למה ששנינו במשנתינו לא כל הבתולות שוות ואין בכלן נותנין לה שבעת ימי המשתה. ועוד דאין הלכה כן אלא בכלן בועל בעילת מצוה ופורש (כדכתיב) [כרבותינו] דגרסינן התם רב ושמואל דאמרי תרווייהו בועל בעילת מצוה ופורש כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש ואמר עולא כי הוו ר' יוחנן וריש לקיש [בתינוקת] לא מסקי מינה [אלא] כמה דמסיק תעלה מבי כרבא ומסיימי בה הכי בועל בעילת מצוה ופורש, והלכה פסוקה היא זו ואין חולק.
